סדר פדיון כפרות

9

סדר פדיון כפרות נוסח ספרד | סדר פדיון כפרות נוסח עדות המזרח

הסבר ומקורות למנהג פדיון כפרות

מנהג קדום בעם ישראל לערוך "כפרות" בערב יום כיפור. חילוקי דעות הלכתיים מובאים בענין מנהג כפרות. מרן בעל שולחן ערוך כותב (הלכות יום כיפור סימן תר"ה) "מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג", וזאת משום "דרכי האמורי", ואילו מרן הרמ"א כותב בהג"ה על סעיף זה באריכות: ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים וכן נוהגין בכל מדינות אלו (- תפוצות אשכנז) ואין לשנות, כי הוא מנהג ותיקין. ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר ולנקבה לוקחין תרנגולת (ב"י בשם תשב"ץ) ולוקחין למעוברת ב' תרנגולים אולי תלד זכר ובוחרין בתרנגולים לבנים על דרך שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ונהגו ליתן הכפרות לעניים או לפדותן בממון שנותנים לעניים (מהרי"ל) ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות ולהרבות בצדקה והכל מנהג יפה."
ולמעשה נפסק גם ב"ילקוט יוסף": "המנהג בכל תפוצות ישראל לעשות ”כפרות” בערב יום הכפורים, דהיינו שנוהגים לשחוט תרנגול לכל אחד מבני הבית, ומנהג זה יסודתו בהררי קודש עוד מימות הגאונים. ויתכן דמה שכתב מרן בשלחן ערוך שלא לנהוג כן, לא דיבר באופן שנותן העוף לעניים. וגם הוא מנהג קדום שנהגו בו דלא כדעת מרן השלחן ערוך, וכבר כתב מרן עצמו בהקדמתו לבית יוסף, שלא בא לעקור מנהגים קדומים, ומנהג זה הוא מנהג קדמון כפי שהעידו האחרונים."

וכן מובא בשם האר"י ז"ל שהקפיד מאוד לקיים המנהג.
ב"משנה ברורה" ביאר טעם מנהג כפרות: "ויחשוב שכל מה שעושין לעוף הזה הכל היה ראוי לבוא עליו וע"י תשובתו הקב"ה מסלק הגזירה מעליו ונתקיים דוגמתו בעוף הזה".

למעשה, יש הנוהגים לערוך מנהג כפרות בכסף, ולא בתרנגול. ולוקחים את הכסף, ומסובבים אותו מעל הראש, ואומרים את נוסח הכפרות (רק שבמקום "זה התרנגול ילך למיתה", אומרים "זה הכסף ילך לצדקה"). וסכום הכסף הראוי לעשות עליו פדיון, הוא דמי שוויו של עוף, היינו לפחות 36 ש"ח.
את הכסף, או את העוף (או את שוויו של העוף) נותנים לצדקה – וזה העיקר.

סדר כפרות – נוסח עדות המזרח:

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ לְיַחֲדָא שֵׁם י"ה בו"ה בְּיִחֻדָּא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לַעֲשׂוֹת כַּפָּרָה זוֹ לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּהֵא שָׁעָה זוֹ אֲשֶׁר חוּט חַסְדְּךָ גּוֹבֵר בָּעוֹלָם עֵת רָצוֹן וְרַחֲמִים, וּבְכֹחַ סְגֻלַּת שְׁחִיטַת גֶּבֶר זֶה יִמְתְּקוּ חָמֵשׁ גְּבוּרוֹת יְסוֹד גֶּבֶ"ר בְּעַלְמָ"ה נוּקְבָא קַדִּישָׁא דִּזְעֵיר אַנְפִּין, בְּחִינָתֵינוּ אֲשֶׁר בּוֹ דֶּרֶךְ מַעֲבַר נִשְׁמָתֵינוּ וְאַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד, וְתִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ מִשְׁפָּט שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לְהַמְתִּיק תֻּקְפָּא וּגְבוּרָתָא שֶׁל דִינֵי מַלְכוּת שָׁמַיִם, יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ, יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי צוּרִי וְגֹאֲלִי:

בְּנֵי אָדָם יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל: יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק: אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ: כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת: וַיִּזְעֲקוּ אֶל אֲדֹנָי בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם: יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם: יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף, לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ: וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר:

ולוקח הכסף (או התרנגול) בידו, ומסובבו מעל ראשו ג' פעמים ובכל פעם אומר:

זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה וַאֲנִי אֶכָּנֵס וְאֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם:

מי שמסבב לעצמו ולאחר עמו יאמר בזה הלשון ג' פעמים:
זֶה חֲלִיפָתֵנוּ. זֶה תְּמוּרָתֵנוּ. זֶה כַּפָּרָתֵנוּ. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה (ובכסף: זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה), וַאֲנַחְנוּ נִכָּנֵס וְנֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
מי שמסבב לזכר אחד יאמר בלשון הזה ג"פ:
זֶה חֲלִיפָתְךָ. זֶה תְּמוּרָתְךָ. זֶה כַּפָּרָתְךָ. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה (ובכסף: זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה), וְאַתָּה תִּכָּנֵס וְתֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
אשה שמסבבת לעצמה תאמר זה ג"פ:
זֹאת חֲלִיפָתִי. זֹאת תְּמוּרָתִי. זֹאת כַּפָּרָתִי. זֹאת הַתַּרְנְגוֹלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה (ובכסף: זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה), וַאֲנִי אֶכָּנֵס וְאֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
מי שמסבב לנקבה אחת יאמר בזה הלשון ג"פ:
זֹאת חֲלִיפָתֵךְ. זֹאת תְּמוּרָתֵךְ. זֹאת כַּפָּרָתֵךְ. זֹאת הַתַּרְנְגוֹלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה (ובכסף: זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה), וְאַתְּ תִּכָּנְסִי וְתֵלְכִי לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
אשה מעוברת המסבבת לעצמה תאמר זה ג' פעמים:
אֵלּוּ חֲלִיפוֹתֵינוּ. אֵלּוּ תְּמוּרוֹתֵינוּ. אֵלּוּ כַּפָּרוֹתֵינוּ. אֵלּוּ הַתַּרְנְגוֹלִים יֵלְכוּ לְמִיתָה (ובכסף: זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה), וַאֲנַחְנוּ נִכָּנֵס וְנֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

לחצו והורידו את סדר פדיון כפרות - נוסח עדות המזרח (565 downloads ) להדפסה ביתית

סדר פדיון כפרות – נוסח ספרד

יום כפור בהשכמה עושים הכפרות כסדר הזה:
לוקח תרנגול לזכר, ותרנגולת לנקבה, ומעוברת תקח תרנגולת ותרנגול אחד. ולעולם יסבב תחלה לעצמו קודם שיסבב לבני ביתו, כדי שיבוא הזכאי ויכפר על החייב ולא החייב על החייב, כפי שכתוב גם אצל הכהן הגדול "וכפר בעדו" ואחר כך "בעד ביתו". ואומר ג' פעמים "בני אדם" וכו'. ומי שאין לו תרנגול יעשה סדר כפרות בכסף, ונותנין הכפרות או שוויין לעניים. ומרבים לעשות צדקה וחסד בערב יום כפור וזה העיקר:

קודם אמירת "בני אדם" יאמר:

הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לַעֲשׂוֹת כַּפָּרָה זוֹ לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר שִׁחַתִּי בִּמְקוֹר הָעֶלְיוֹן. לָכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּהֵא שָׁעָה זוֹ עֵת רָצוֹן וְרַחֲמִים, אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד, כְּשֶׁיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, נַעֲשֶׂה שָׁם שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ כַּמִשְׁפָּט, וּשְׂעִירֵי עִזִּים נַעֲשֶׂה בְּרָצוֹן, וּבַעֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָשׁ נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ. יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

קודם כפרות יאמר

נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ

ואח"כ יאמר שלש פעמים:

בְּנֵי אָדָם יוֹשְׁבֵי חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל: יוֹצִיאֵם מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק: אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ: כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת: וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהֹוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם: יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם: יוֹדוּ לַיהֹוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף. לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ: וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר:

מי שמסבב לעצמו, יסבב כפרתו סביב ראשו ואומר בלשון הזה ג"פ:
זֶה חֲלִיפָתִי. זֶה תְּמוּרָתִי. זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה (ובכסף: זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה). וַאֲנִי אֶכָּנֵס וְאֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
אחר הסיבוב שוחטים התרנגול מיד, (ויש סומכים ידם על ראשו ומיד אחר כך שוחטים, כדי שיהא סמוך סמיכה לשחיטה):

מי שמסבב לעצמו ולאחר עמו יאמר בזה הלשון ג' פעמים:
זֶה חֲלִיפָתֵנוּ. זֶה תְּמוּרָתֵנוּ. זֶה כַּפָּרָתֵנוּ. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה (ובכסף: זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה), וַאֲנַחְנוּ נִכָּנֵס וְנֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
מי שמסבב לזכר אחד יאמר בלשון הזה ג"פ:
זֶה חֲלִיפָתְךָ. זֶה תְּמוּרָתְךָ. זֶה כַּפָּרָתְךָ. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה (ובכסף: זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה), וְאַתָּה תִּכָּנֵס וְתֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
אשה שמסבבת לעצמה תאמר זה ג"פ:
זֹאת חֲלִיפָתִי. זֹאת תְּמוּרָתִי. זֹאת כַּפָּרָתִי. זֹאת הַתַּרְנְגוֹלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה (ובכסף: זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה), וַאֲנִי אֶכָּנֵס וְאֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
מי שמסבב לנקבה אחת יאמר בזה הלשון ג"פ:
זֹאת חֲלִיפָתֵךְ. זֹאת תְּמוּרָתֵךְ. זֹאת כַּפָּרָתֵךְ. זֹאת הַתַּרְנְגוֹלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה (ובכסף: זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה), וְאַתְּ תִּכָּנְסִי וְתֵלְכִי לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
אשה מעוברת המסבבת לעצמה תאמר זה ג' פעמים:
אֵלּוּ חֲלִיפוֹתֵינוּ. אֵלּוּ תְּמוּרוֹתֵינוּ. אֵלּוּ כַּפָּרוֹתֵינוּ. אֵלּוּ הַתַּרְנְגוֹלִים יֵלְכוּ לְמִיתָה (ובכסף: זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה), וַאֲנַחְנוּ נִכָּנֵס וְנֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
נוהגין לפדות הכפרות בממון ונותנין אותן לעניים, וזה טוב יותר מלתת להם הכפרות. והבני מעיים יושלכו לחוץ במקום שהעופות יכולות לקחתן משם:

לחצו והורידו את סדר כפרות - נוסח ספרד (440 downloads ) להדפסה ביתית


רוצים לקבל תזכורת לפני ימים מיוחדים לתפילה?
בחרו את הערוץ הנוח לכם והצטרפו:
קבוצת 'המפיצים של תפילה' בוואטסאפ
ערוץ הוואטסאפ של תפילה
» המפיצים של תפילה בטלגרם


בואו לקרוא סיפורי צדיקים מרתקים
 לחצו כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

Scroll to Top