בקשה על ציון הצדיק (מספר לשון חכמים ח"ב סי' כב) שָׁלוׄם עָלֶיךָ אֲדוׄנִי הַצַּדִיק, שָׁלוׄם לְךָ וְשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבְךָ, שָׁלוׄם עַל נַפְשְׁךָ הַקְּדוׄשָׁה וְהַטְהוׄרָה. אֲשְׁרֶיךָ שָׁזָכִיתָ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי יוׄצְרֶךָ וּלְעָבְדוׄ וּלְיִרְאָה אוׄתוׄ. וְעָשִׂיתָ מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוׄבִים. עַל כֵּן גָדוׄל שְׂכָרְךָ וְהַקָּדוׄשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִישׁ תְּחִיָתְךָ וִימַהֵר עֲמִידָתְךָ. וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה לִרְאוׄת פָּנֶיךָ הַמְאִירִים וּמַזְהִירִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. […]

ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך (כג, כה). אמרו הקדמונים היינו תפילה בציבור, "ועבדתם" – לשון רבים, "וברך את לחמך" – של כל יחיד ויחיד מהם (ראה 'בעל הטורים'), כי כל אחד מגין ומכפר על חברו בהתחברם יחד. ועל פי זה פירשתי מה שאומרים בתפלת נשמת כל חי: "ואילו […]