אקדמות

4

סדר אקדמות

אקדמות – פיוט בלשון ארמי. הוא שיר הכבוד שאומרים בקריאת התורה ליום א' של שבועות. חברו רבי מאיר בר' יצחק שליח צבור נהוראי, שחי בגרמייזא ומת לפני שנת 1096. הפיוט מכיל תשעים חרוזים וכולם מסיימים באותיות 'תא', וחתום בו שם המחבר: מאיר בר רבי יצחק יגדל בתורה ובמעשים טובים אמן וחזק ואמץ.

כוונת הפייטן בחלק ראשון להגיד שבח ריבון עלמא בבריאת העולם והמלאכים לשרתו, ובבחירת עם ישראל להללו ולשבחו.
בחלק השני מתאר הויכוח של אומות העולם עם ישראל הנרדפים בגולה ונהרגים על קידוש השם. האומות מסיתות את ישראל לעזוב אמונתם ולהתבולל בגויים, ובני ישראל משיבים כי יקוו לישועה ולגאולה ורב הטוב הצפון להם בעולם הבא.

אקדמות היא כעין "רשות" ופתיחה לקריאת עשרת הדברות ע"פ מנהג אשכנז, ואינו נזכר במנהגי ספרד.
המנהג המקורי הוא שקוראים פסוק ראשון של של בחודש השלישי, ועוברים לקריאת האקדמות, מעין המתורגמן שהיה שומע פסוק ומתרגם אותו למען השומעים.

(דעת)

אולם כיום נוהגים ברוב הקהילות לקראו לאחר שקוראים את הכהן לעלות לתורה, לפני שמברך או לאחר שמברך ולפני שמתחיל הקורא לקרוא.

אַקְדָמוּת מִילִין, וְשָׁרָיוּת שׁוּתָא
אַוְלָא שָׁקִילְנָא, הַרְמָן וּרְשׁוּתָא:
ראשית הדברים ופתיחת שיח, 
אקח תחילה הסכמה ורשות.
בְּבָבֵי תְּרֵי וּתְלַת, דְאֶפְתַּח בְּנַקְשׁוּתָא:
בְּבָרֵי דְבָרֵי וְטָרֵי, עֲדֵי לְקַשִׁשׁוּתָא:
בשתים ושלש שורות שאפתח בחרדה,
ברשות בורא עולם ונושאו עד זקנה.
גְבוּרָן עָלְמִין לֵיה, וְלָא סִפֵּק פְּרִישׁוּתָא:
גְוִיל אִלּוּ רְקִיעֵי, קְנֵי כָּל חוּרְשָׁתָא:
גבורת עולם לו ואין סיפק לפרשן, אילו
היו הרקיעים גויל וכל היערות קולמוסים. 
דְיוֹ אִלּוּ יַמֵּי, וְכָל מֵי כְּנִישׁוּתָא:
דַיְירֵי אַרְעָא סַפְרֵי, וְרַשְׁמֵי רַשְׁוָתָא:
 אילו דיו היו הימים וכל מקוי מים
ודיירי ארץ סופרים ורושמי רשימות – 
הֲדַר מָרֵי שְׁמַיָא, וְשַׁלִיט בְּיַבֶּשְׁתָּא:
הָקֵם עָלְמָא יְחִידָאֵי, וְכַבְּשֵׁיהּ בְּכַבְּשׁוּתָא:
את הדר אדון השמים והשליט ביבשה, אשר
הקים יחידי את העולם ואין חקר ליסודותיו.
וּבְלָא לֵאוּ שַׁכְלְלֵיה, וּבְלָא תְשָׁשׁוּתָא:
וּבְאָתָא קַלִילָא, דְלֵית בָּהּ מְשָׁשׁוּתָא:
ובלי לאות שכללו ובלי כל חולשה
באות קלילה שאין בה ממשות.
זַמִין כָּל עֲבִידְתֵּיהּ, בְּהַךְ יוֹמֵי שִׁתָּא:
זֵהוֹר יְקָרֵיה עֲלִי, עֲלֵי כּוּרְסֵיהּ דֶּאֱשָׁתָא:
הכין כל מלאכתו באלו ששת הימים,
ואור כבודו עלה על כסא של אש.
חֲיָל אֶלֶף אַלְפִין וְרִבּוֹא, לְשַׁמְשׁוּתָא:
חַדְתִּין נְבוֹט לְצַפְרִין, סַגִיאָה טְרָשׁוּתָא:
צבא אלף אלפים ורבבה לשרתו, משרתים
חדשים צומחים כל בקר, רבה אמונתו.
טְפֵי יְקִידִין שְׂרָפִין, כְּלוּל גַפֵּי שִׁתָּא:
טְעֵם עַד יִתְיְהֵב לְהוֹן, שְׁתִּיקִין בְּאַדִשְׁתָּא:
ועוד שרפים יוקדים כלולים בשש כנפים,
ועד שלא נתן להם הצו, ידמו בדממה.
יְקַבְּלוּן דֵין מִן דֵין שָׁוֵי, דְלָא בְּשַׁשְׁתָּא:
יְקַר מְלֵי כָל אַרְעָא, לִתְלוֹתֵי קְדוּשְׁתָּא:
וקוראים זה אל זה יחד בלי איחור,
"מלא כל הארץ כבודו" ושלש קדושות
כְּקָל מִן קֳדָם שַׁדַי, כְּקָל מֵי נְפִישׁוּתָא:
כְּרוּבִין קֳבֵל גַלְגַלִין, מְרוֹמְמִין בְּאַוְשָׁתָא:
קולם כקול אשר לפני שדי, כקול מים רבים,
מרימים (קולם) ברעש, כרובים לעומת אופנים.
לְמֶחֱזֵי בְּאַנְפָּא עֵין, כְּוַת גִירֵי קַשְׁתָּא:
לְכָל אֲתַר דְמִשְׁתַּלְחִין, זְרִיזִין בְּאַשְׁוָתָא:
לחזות בפנים מראה עין חצי הקשת,
לכל מקום שמשתלחים ממהרים בזריזות.
מְבָרְכִין בְּרִיךְ יְקָרֵהּ, בְּכָל לְשָׁן לְחִישׁוּתָא:
מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ, דְלָא צָרִיךְ בְּחִישׁוּתָא:
מברכים "ברוך כבוד ה' ממקומו" בכל לשון
לחישה, ממקום בית שכינתו שלא נחוץ לחפשו.
נְהִים כָּל חֵיל מְרוֹמָא, מְקַלְסִין בַּחֲשַׁשְׁתָּא:
נְהִירָא מַלְכוּתֵהּ, לְדָר וְדָר לְאַפְרַשְׁתָּא:
המון כל צבא מרום משבחים באימה,
את הדר מלכותו יתגלה ויתפרש לדור ודור.
סְדִירָא בְּהוֹן קְדוּשְׁתָּא, וְכַד חַלְפָא שַׁעְתָּא:
סִיוּמָא דִלְעָלַם, וְאוֹף לָא לִשְׁבוּעָתָא:
סדורה הקדושה אצלם. וכאשר עברה השעה
יסיימה לנצח ולא יחזור לומר אף לא לשמיטה.
עֲדַב יְקַר אַחֲסַנְתֵּהּ, חֲבִיבִין דְבִקְבַעְתָּא:
עֲבִידִין לֵיהּ חֲטִיבָא, בִּדְנַח וּשְׁקַעְתָּא:
אבל ישראל שהם נחלת כבודו, חביבים הם (מהמלאכים),
שבקביעות מאמירים אותו שחרית וערבית.
פְּרִישָׁן לְמָנָתֵהּ, לְמֶעְבַּד לֵיהּ רְעוּתָא:
פְּרִישׁוּתֵהּ שְׁבָחֵהּ, יְחַווּן בְּשָׁעוּתָא:
מופרשים לחלקו, לעשות לו רצונו,
נפלאות תהילותיו יספרו בכל שעה.
צְבִי וְחָמִיד וְרָגִיג, דְיִלְאוֹן בְּלָעוּתָא:
צְלוֹתְהוֹן בְּכֵן מְקַבֵּל, וְהַנְיָא בָּעוּתָא:
ה' רצה, חמד וחשק שיעמלו בתורה,
לכן יקבל תפילתם ותועיל בקשתם.
קְטִירָא לְחֵי עָלְמָא, בְּתָגָא בִּשְׁבוּעָתָא:
קֳבֵל יְקַר טוֹטֶפְתָּא, יְתִיבָא בִקְבִיעוּתָא:
קשורה (התפילה) לחיי העולמים בכתר בשבועה,
כנגד פאר התפלין של הקב"ה יושבת בקביעות.
רְשִׁימָא הִיא גוּפָא, בְּחָכְמְתָא וּבְדַעְתָּא:
רְבוּתְהוֹן דְיִשְׂרָאֵל, קְרָאֵי בִשְׁמַעְתָּא:
רשומה היא התפילין עצמה בחכמה ובדעת
גדולתם של ישראל הקוראים את שמע.
שְׁבַח ריבון עַלְמָא, אֲמִירָא דַכְוָתָא:
שְׁפַר עֲלֵיהּ לְחַווּיֵהּ, בְּאַפֵּי מַלְכְּוָתָא:
משבחים ישראל את ריבון העולמים באמרות טהורות,
נאה לספר שבח ה' בפני מלכים.
תָּאִין וּמִתְכַּנְשִׁין, כְּחֵיזוּ אַדְוָתָא:
תְּמֵהִין וְשַׁיְילִין לֵיהּ, בְּעֵסֶק אַתְוָתָא:
באים ומתכנסים המלאכים כדמותגלים,
תמהים ושואלים על עסקם באותיות התורה.
מְנָן וּמָאן הוּא רְחִימָךְ, שַׁפִּירָא בְּרֵיוָתָא:
אֲרוּם בְּגִינֵהּ סָפִית, מִדוּר אַרְיְוָתָא:
מי ומי הוא אוהבך יפת המראה,
כי למענו את סובלת במעונות אריות?
יְקָרָא וְיָאָה אַתְּ אִין, תַּעַרְבִי לְמַרְוָתָא:
רְעוּתֵךְ נַעֲבֵיד לִיךְ, בְּכָל אַתְרְוָתָא:
יקרה ונאה את, אם תתערבי לשלטוננו,
רצונך נעשה לך בכל מקומותנו.
בְּחָכְמְתָא מְתִיבָתָא לְהוֹן, קְצַת לְהוֹדָעוּתָא:
יְדַעְתּוּן חַכְּמִין לֵיהּ, בְּאִשְׁתְּמוֹדָעוּתָא:
בחכמה משיבה להם קצת להודיעם,
לו חכמתם הייתם יודעים ומכירים.
רְבוּתְכוֹן מָה חֲשִׁיבָא, קֳבֵל הַהִיא שְׁבַחְתָּא:
רְבוּתָא דְיַעֲבֵיד לִי, כַּד מַטְיָא שַׁעְתָּא:
מה חשיבות לגדולתכם לעומת אותו השבח,
הגדולה שיעשה לי כאשר תגיע הישועה.
בְּמֵיתֵי לִי נְהוֹרָא, וְתַחֲפֵי לְכוֹן בַּהֲתָא:
יְקָרֵיהּ כַּד אִתְגְלֵי, בְּתוּקְפָא וּבִגְבוּרְתָּא:
בהביאו לי אורה, ואתכם תכסה בושה,
כבודו כשיתגלה בתוקף ובגאון.
יְשַׁלֵם גְמֻלַיָא, לְסַנְאֵי וְנַגְוָתָא:
צְדַקְתָּא לְעַם חָבִיב, וְסַגְיָא זַכְוָתָא:
ישלם גמול לשונאיו ולאיי הים
צדקה לעם חביב ורב זכויות.
חֲדוּ שְׁלֵמָא בְּמֵיתֵי, וּמָנָא דַכְוָתָא:
קִרְיְתָא דִירוּשְׁלֵם, כַּד יְכַנֵשׁ גַלְוָתָא:
שמחה שלמה תבוא בהביאו את כלי המקדש הטהורים
לעיר ירושלים, כאשר יכנס הגלויות.
יְקָרֵיהּ מָטֵיל עֲלֵיהּ, בְּיוֹמֵי וְלֵילָותָא:
גְנוּנֵיהּ לְמֶעְבַּד בָּהּ, בְּתוּשְׁבְּחָן כְּלִילָתָא:
כבודו יפרוש עליה יומם ולילה,
חופתו יכין בה מלווה בתשבחות.
דְזֵיהוֹר עֲנָנַיָּא, לְמִשְׁפַּר כִּילָתָא:
לְפוּמֵיהּ דַּעֲבִידְתָּא, עֲבִידָן מְטַלַּלְתָּא:
בענני זוהר ופאר סוכתו, לפי מעשי
האדם יעשה את החופות.
בְּתַכְתַּקֵי דְהַב פִּיזָא, וּשְׁבַע מַעֲלָתָא:
תְּחִימִין צדיקי, קָדָם רַב פָּעֳלָתָא:
בבכורסאות זהב-פז ושבע מעלות
מותחים הצדיקים לפני רב העלילות.
וְרֵיוֵיהוֹן דָמֵי, לְשָׂבְעָ אחֶדְוָתָא:
רְקִיעָא בְּזֵיהוֹרֵיהּ, וְכוֹכְבֵי זִיוָתָא:
ובפניהם נראה שובע שמחות,
כרקיע בזהרו וכזיו הכוכבים.
הֲדָרָא דְלָא אֶפְשַׁר, לְמִפְרַט בִּשִׂפְוָתָא:
וְלָא אִשְׁתְּמַע וְחָמֵי, נְבִיאָן חֶזְוָתָא:
הדר שאי אפשר לפרט בשפתיים,
ולא שמעו ולא ראו הנביאים בחזיונם.
בְּלָא שָׁלְטָא בֵיהּ עֵין, בְּגוֹ עֵדֶן גִנְתָא:
מְטַיְילֵי בֵיהּ חִנְגָּא, לְבַהֲדֵי דִשְׁכִינְתָּא:
עין לא ראתה בתוך גן עדן
איך מטיילים בו במחול עם השכינה.
עֲלֵיהּ רַמְזֵי דֵין הוּא, בְּרַם בְּאֶמְתָנוּתָא:
שַׂבַּרְנָא לֵיהּ בְּשִׁבְיָן, תְּקוֹף הֵמָנוּתָא:
עליו יצביעו: זה הוא! אבל באימה,
קיוינו לו בשביה באמונתו הרבה.
יַדְבֵּר לָן עָלְמִין, עֲלֵמִין מְדַמוּתָא:
מְנָת דִילָן דְּמִלְּקַדְמִין, פָּרֵשׁ בַּאֲרָמוּתָא:
נהגו עולמות כעלמות במחול,
זאת חלקנו שמבראשית הפרישנו תרומה.
טְלוּלָא דְלִוְיָתָן, וְתוֹר טוּר רָמוּתָא:
וְחַד בְּחַד כִּי סָבִיךְ, וְעָבִיד קְרָבוּתָא:
סוכת עורו של לויתן ושור ההרים הגבוהים,
ואחד באחד יסתבך ויעשה מלחמה.
בְּקַרְנוֹהִי מְנַגַּח בְּהֵמוֹת, בְּרַבְרְבוּתָא:
יְקַרְטַע נוּן לְקִבְלֵהּ, בְּצִיצוֹי בִּגְבוּרְתָּא:
בקרניו ינגח השור בהמות בגאותו,
יקפץ הדג כנגדו בסנפיריו בגבורה
מְקָרֵב לֵיה בָּרְיֵהּ, בְּחַרְבֵּהּ בְּרַבְרְבוּתָא:
אֲרִיסְטוֹן לְצַדִיקֵי יְתַקֵן, וְשֵׁרוּתָא:
יגש אליו בוראו בחרבו הגדולה,
סעודה לצדיקים יתקין וארוחה.
מְסַחֲרִין עֲלֵי תַכֵּי, דְכַדְכּוֹד וְגוּמַרְתָּא:
נְגִידִין קָמֵיהוֹן, אֲפַרְסְמוֹן נַהֲרָתָא:
מסיבים לשולחנות של כדכוד ואבני אקדח,
ונהרות אפרסמון נשפכים לפניהם.
וּמִתְפַּנְקִין וְרָוֵי, בְּכַסֵי רְוָיָתָא:
חומר מְרַת דְמִבְּרֵאשִׁית, נְטִיר בֵּי נַעֲוָתָא:
ומתעדנים ורוים בכוסות רויה,
יין עסיס שמבראשית שמור ביקב.
זַכָּאִין כַּד שְׁמַעְתּוּן, שְׁבַחדָא שִׁירָתָא:
קְבִיעִין כֵּן תֶּהֱווּן, בְּהַנְהוּ חֲבוּרָתָא:
צדיקים, כמו ששמעתם שבח השירה הזאת,
כן תהיו קבועים באותן החבורות.
וְתִזְכּוּן דִי תֵיתְבוּן, בְּעֵילָא דָרָתָא:
אֲרֵי תְצִיתוּן לְמִילָי, דְנָפְקִין בְּהַדְרָתָא:
ותזכו לשבת במעלות העליונות,
כי תשמעו לדבריו היוצאים בהדר.
מְרוֹמָם הוּא אֱלָהִין, בְּקַדְמָא וּבַתְרַיְתָא:
צְבִי וְאִתְרְעִי בָן, וּמְסַר לָן אוֹרַיְתָא:
מרומם הוא אלוהינו בראשית ובאחרית,
חפץ ורצה בנו ונתן לנו את התורה.

מקור: דעת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

Scroll to Top