סדר ברכת האילנות המקור לברכת האילנות מופיע בגמרא ברכות מג ע"ב: "אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן [=זה שיוצא ביומי ניסן] וחזי אילני דקא מלבלבי [=ורואה אילנות מלבלבים], אומר 'ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם".הפוסקים הרבו לדון בברכה זו: האם ניתן לברכה דווקא בחודש ניסן או גם באייר (להלכה: ראוי לברכה דווקא בניסן); האם חייבים לברך דווקא על האילן הראשון שרואים או שניתן לדחות את הברכה (להלכה: ניתן לברך גם על הראייה השנייה או השלישית). ועוד דיונים רבים.ה"שולחן ערוך" פוסק שאין מברכים ברכה זו אלא על אילנות מלבלבים, אך "אם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות - לא יברך עוד" (או"ח רכ"ו, א). הסיבה להגבלה זו אינה ברורה, אך מסתבר שהיא קשורה לברכת "שהחיינו". סדר הברכה: מברכים ברכת האילנות לכתחילה בחודש ניסן, אין מברכים את הברכה אלא על פרחי אילנות מאכל המלבלבים. וצריך שיהיו לפחות שני אילנות.(דעת) לפני שיברך…

תהילים קכא:שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: יְיָ שֹׁמְרֶךָ יְיָ צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: יְיָ יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: תהילים קל:שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְיָ: אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי: אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד: כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא: קִוִּיתִי יְיָ קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי: נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר: יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ כִּי עִם יְיָ הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת: וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, אֵל עֶלְיוֹן, שֶׁתְּבַטֵּל מִמֶּנִּי כָּל עִכּוּבִים וּמְנִיעוֹת, וְתָאִיר קַרְנִי וְתַגְבִּיהַּ מַזָּלִי, וַעֲשֵׂה עִמִּי צְדָקָה וָחֶסֶד וְתַזְמִין לִי אֶת בַּת מַזָּלִי, בְּחִירַת לִבִּי, כִּי אַתָּה מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא…

העתקה מכתבי הקודש של המקובל רבינו שמשון מגיד מאוסטרופוליא ז"ל הי"ד: סוד גדול ונורא, וכתוב שם שכל מי שמעיין בסוד הנפלא והנורא הזה על מכונו, אפילו פעם אחת בשנה, ובפרט בערב פסח, מובטח לו שינצל באותה שנה מכל מכשול וממיתה משונה, ושום אדם לא ימשול בו, וכל אויביו יפלו תחתיו, והוא על במותימו ידרוך, ובכל אשר יפנה יצליח ובכל עסקיו ירויח, עד ביאת הגואל אמן סלה: שלום לרבני ארץ, גודרי גדר ועומדים בפרץ, יצילם ה' מכליון וחרץ, כולם קדושים אשר בארץ, כל חד לפום חורפיה מקשה ומתרץ, אמן סלה, בתכלית הענין מה שכתב האר"י ז"ל בקונטרס שלו הנקרא פלאות רבות בשער הנקרא יציאת מצרים, פרק ג' דף מ"ב ע"א וזה לשונו: "הִנֵּה כְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ שֶׁפַּרְעֹה נִלְקָה בְּמִצְרַיִם בְּעֶשֶׂר מַכּוֹת אֵלּוּ עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, הַמְמֻנִּים בִּשְׁלֹשָׁה רְקִיעִים שֶׁל טֻמְאָה, הָאֶחָד נִקְרָא שרע וְהַשֵּׁנִי נִקְרָא תמוך, וְהַשְּׁלִישִׁי נִקְרָא בישהא, וַעֲלֵיהֶם הַשַֹּר הַנִּקְרָא דלפקט, וַעֲלֵיהֶם וְעַל כֻּלָּם הַשַֹּר…

פסוקי בטחון למהר"ל מפראג נמצא כתוב בשם הגאון החסיד, מופלג בדורו וכו' מהר"ל מפראג זללה"ה, וגם מובא בספר טהרת הקודש, שיאמר כל אדם פסוקי בטחון כדי להרגיל עצמו למידת הבטחון והאמונה, שהיא עיקר היהדות, ומה גם עתה, שהאמונה נחלשה מאוד אצל כמה בני אדם וצריך כל אדם לחזק עצמו מאוד בזה, ואחר אמירת הפסוקים יבקש מהשם יתברך שיזכהו למידת אמונה ובטחון כרצונו ית"ש, עיין שם. וכתב שם הגאון הזה – המהר"ל מפראג זיע"א - שמקובל בידו מהקדמונים זלה"ה שאלו הפסוקים מסוגלים לבטל בהם כל גזירות קשות, ובדוק ומנוסה הוא להם, שהיו אומרים פסוקים אלו בכמה מערכות המלחמה ושמו בטחונם חזק בהקב"ה והיו ניצולים. הרי שמסוגלים הם עד מאוד וגם הפסוקים אלו מסוגלים לבעלי משא ומתן, לאומרם כאשר הם יוצאים לדרך (לנסיעה) וגם בביתם קודם עסקיהם. א אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם יְהֹוָה מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב. אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה. אֹמַר לַיהוָה מַחְסִי וּמְצוּדָתִי…

תפילה לאומרה בכל יום בבוקר, נמצאה בכתבי הרב הקדוש רבי מרדכי מנדבורנא זצ"ל  יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֲדֹנָי אֱלֹהָי, עָלֶיךָ עֵינַי תְּלוּיוֹת, שֶׁתַּטֶּה אֵת לְבָבִי לִרְצוֹנְךָ וְתוֹלִיכֵנִי בְּדֶרֶךְ אֲשֶׁר אֵרָצֶה לְפָנֶיךָ. וְתָסִיר מִמֶּנִּי לֵב הֶעָרֵל, וְתִתֵּן לִי לֵב בָּשָׂר וְלֵב טָהוֹר, לְאַהֲבָה אוֹתְךָ וּלְיִרְאָה אוֹתְךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתִּתֵּן בְּלִבִּי הַכְנָעָה וַעֲנָוָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וְרָצוֹן וְדַעַת וּתְבוּנָה וְחָכְמָה וָשֵׂכֶל וְזִכָּרוֹן, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּכָל הָאֳפָנִים שֶׁבְּעוֹלָם, רַק לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְכָל הַתּוֹרָה שֶׁאֶלְמַד, וְכָל הַתְּפִלּוֹת שֶׁאֶתְפַּלֵּל, וְכָל הַמִּצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁאֲקַיֵּם, הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם וְיוֹם מִימֵי חַיַּי, יִהְיוּ כֻּלָּם מְיֻחָדִים רַק לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה אַחֶרֶת; וְכָל הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁיַּעֲלוּ בִּלְבָבִי נֶגֶד הַדִּבּוּר הַזֶּה, יִהְיוּ כֻּלָּם בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים, כְּאִלּוּ לֹא עָלוּ עַל לְבָבִי, כִּי אֵין דַּעְתִּי וּרְצוֹנִי כִּי אִם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בִּלְבַד, שֶׁיִּהְיֶה נַחַת רוּחַ לְפָנֶיךָ בּוֹרְאִי, וְלַעֲשׂוֹת יִחוּד לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. אֱלֹהַי, אַתָּה יָדַעְתָּ שֶׁאֵין בְּיָדִי לְכַוֵּן יִחוּדִים הָרְאוּיִים לְכַוֵּן וּלְיַיחֵד בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, בִּתְּפִלּוֹת וּבְמַעֲשִׂים…

תפילה לימי השובבי"ם תפילה נפלאה מרבינו החיד"א זצוק"ל לימי השובבים - השבועות בהם קוראים את הפרשיות שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו ומשפטים, הובאה בספרו 'יוסף בסדר', וזו לשונו: שאל איש אחד שהיה רוצה להתענות שובבים, וירא כי לא יכול, כי יש לו חולאים, גם שיבה זרקה בו, ולכן בעצמו ציער מה יעשה לתקון נפשו. ואמרתי לו דבמציאות זה לעת זקנה ובסובלי חולאים, יש לו תקנה לפדות כל יום תענית בממון. ואע"ג דמדברי מורי זקני הרב חסד לאברהם ז"ל (מעין ד' נהר מ"ה) ובשו"ת נאמן שמואל מבואר דהפודה תענית יכול לפדותו בשצף כסף, מכל מקום נראה בעיני שיתן על כל תענית ד' גראסייאס במטבע טוסקאנה, שהוא דבר חשוב קצת. וסידרתי לו שיתפלל בכל יום תפלה זו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. בּוֹשְׁתִּי מְאֹד בְּחֶרְפָּה וּכְלִימָה עַל כָּל חַטֹּאתַי עֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי, וּבִפְרַט עַל אֲשֶׁר פָּגַמְתִּי בְּאוֹת בְּרִית קוֹדֶשׁ בְּהִרְהוּרִים רָעִים, עַד אֲשֶׁר הֵן בְּעָוֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי הַסִּטְרָא אַחֲרָא, נִקְרֹא נִקְרֵאתִי כַּמָה פְעָמִים, אוֹי…