כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם…

לפסוק זה בתהלים (פרק יב פסוק ט) מצינו שני פירושים בגמרא (ברכות דף ו עמוד ב):

1. שהוא מכוון על זלזול – זֻלּוּת – שיש לבני אדם על התפילה וכוחה הגדול והרם – כְּרֻם.

2. שהוא מכוון על אדם שנזקק לבריות שעקב כך נצרך לזלזל – זֻלּוּת – בעצמו, ועל ידי הבושה, פניו משתנות לגוונים רבים, כמו ציפור מסויימת ששמה כְּרֻם שצבעי פניה משתנות בעת זריחת השמש.

כאשר ברא הבורא את האדם, הוא טבע בו טבע, שהוא מתבייש בבקשת עזרה וחסד מאנשים אחרים, עד כדי שינוי פיזי ניכר, שפניו משתנים מבושה כשהוא פונה לעזרת אחרים. אך בד בבד הטביע בו השם יתברך טבע של צורך הכרחי לבקש עזרה וחסד מאיתו יתברך.  קרא את ההמשך »