Author Archives: תפילות

לקט קצר בענין מעלתה וחשיבותה של התפילה:

"יש אדם, שאינו זכאי שיקבל המקום תפילתו, אלא בעבור תוקף תחנונים ודמעת עיניו, אשר הוא תמיד בוכה ומתחנן – אף על פי שאין בידו זכות ומעשים טובים, מקבל הקדוש ברוך הוא [את] תפילתו ועושה חפצו"

(ספר חסידים)

לעת צורך, אדם, כמה תשתפל בכמה תחינות לפני בני תמותה, [למען] אשר ילווך מעות? וכמה פעמים ישיבו פניך ריקם? תשפיל, איפוא, לפני האל, אלך ידות יותר, שהכל תלוי בחפצו!

"ואיך לא תבוש כשאתה שואל בתפילתך כמה שאלות וטובות מאיתו יתברך, אם לא תהא תפילתך תחנונים ודמעות?!"

(ספר חרדים)

"כל ענין התפילה הוא ממידת חסד הבורא יתברך עלינו, ששומע ועונה בכל קראינו אליו … שמכלל העבודה, שנלמד תורתו ושנתפלל אליו בעת הצרות, ותהיינה עינינו וליבנו אליו כעיני העבדים אל יד אדוניהם … שנאמין שהוא, יתברך ויתעלה, שומע תפילה, והוא המציל מן הצרות [על ידי] תפילה וזעקה"

(הגהות הרמב"ן לספר המצוות)

ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך (כג, כה). אמרו הקדמונים היינו תפילה בציבור, "ועבדתם" – לשון רבים, "וברך את לחמך" – של כל יחיד ויחיד מהם (ראה 'בעל הטורים'), כי כל אחד מגין ומכפר על חברו בהתחברם יחד.

ועל פי זה פירשתי מה שאומרים בתפלת נשמת כל חי: "ואילו פינו מלא שירה וגו' אין אנחנו מספיקים" וגו', ושוב אמר: "על כן אברים שפלגת בנו וגו' הן הם יודו", והלא הניח שלא יספיקו, ואיך הם יודו? ושוב אמר עוד אחר כך, כנותן טעם איך ולמה אברים שפילגת בנו יודו, משום "כי כל פה לך יודה וכל לשון" וגו', והוא תמוה, שעושה מערכה על הדרוש, לכן יודו משום שיודו?  קרא את ההמשך »

כאשר ביקש עלי הכהן להעניש את שמואל הנביא בעודו נער, על שהורה הלכה בפני רבו, התחננה לפניו אמו, חנה, שיוותר לו. כאשר הבטיח לה בן אחר תחת שמואל, סירבה חנה. "אל הנער הזה", השיבה, "התפללתי" (שמואל א,א)

וכך פירש אחד מצדיקי החסידות: "אל הנער הזה, אותו קיבלתי בעקבות תפילות ותחנונים לאין ספור; בעקבות שעות, ימים, שבועות וחדשים של תחינות, זעקות בכיות ושברון לב, דווקא אותו אני רוצה, את נער התפילה.