תפילה לזמן מגיפה מרבינו ה'פלא יועץ', לאמרה לפני אמירת סדר פיטום הקטורת רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְפָנֶיךָ בְּבשֶׁת פָּנִים, כִּי יָדַעְנוּ חֶרְפָּתֵנוּ וּבָשְׁתֵּנוּ וּכְלִמָּתֵנוּ, כִּי דַּלּוֹנוּ מְאֹד, וְחָסַרְנוּ כָּל טוּב. אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ, וִירֵאִים וַחֲרֵדִים אֲנַחְנוּ מֵאֵימַת דִּינְךָ הַצֶּדֶק, דְּלָא יוֹקִיד עָלְמָא בְּשִׁלְהוֹבוֹהִי דְּצֶדֶק. כִּי שָׁמַעְנוּ וְתִרְגַּז בִּטְנֵנוּ עַל כִּי יָצָא הַקֶּצֶף, הֵחֵל הַנֶּגֶף. לִבֵּנוּ יָחִיל בְּקִרְבֵּנוּ וְאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלֵינוּ. וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה, וּבַמֶּה נְקַדֵּם פָּנֶיךָ, וּמָה רְפוּאָה נְבַקֵּשׁ, כִּי אֵין אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים לַעֲתֹר וּלְרַצּוֹת לְפָנֶיךָ. וְהֵנָּה מִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֵנוּ גֹּדֶל סְגֻלַּת מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת כִּי רַבָּה לַעֲצֹר הַמַּגֵּפָה וְהַמַּשְׁחִית. וְעַתָּה בַּעֲוֹנֹתֵינוּ, אֵין לָנוּ לֹא מִקְדָּשׁ, וְלֹא מִזְבֵּחַ, וְלֹא כֹּהֵן שֶׁיְּכַפֵּר בַּעֲדֵנוּ. זֹאת נֶחָמָתֵנוּ, כִּי אַתָּה אָמַרְתָּ 'וּנְשַׁלְּמָהּ פָּרִים שְׂפָתֵינוּ'. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיְּהֵא שִׂיחַ שִׂפְתוֹתֵינוּ בְּתוֹרַת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִקְטַרְנוּ קְטֹרֶת הַסַּמִּים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְתִרְצֵנוּ וּתְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית…

יש לכם מה לומר? כתבו לנו. אנחנו מחכים לשמוע! נשתדל להגיב לכל פניה במהירות האפשרית, אולם אנא, קבלו איחור או חוסר מענה בהבנה. [forminator_form id="2867"]

סדר פדיון כפרות נוסח ספרד | סדר פדיון כפרות נוסח עדות המזרח הסבר ומקורות למנהג פדיון כפרות מנהג קדום בעם ישראל לערוך "כפרות" בערב יום כיפור. חילוקי דעות הלכתיים מובאים בענין מנהג כפרות. מרן בעל שולחן ערוך כותב (הלכות יום כיפור סימן תר"ה) "מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג", וזאת משום "דרכי האמורי", ואילו מרן הרמ"א כותב בהג"ה על סעיף זה באריכות: ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים וכן נוהגין בכל מדינות אלו (- תפוצות אשכנז) ואין לשנות, כי הוא מנהג ותיקין. ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר ולנקבה לוקחין תרנגולת (ב"י בשם תשב"ץ) ולוקחין למעוברת ב' תרנגולים אולי תלד זכר ובוחרין בתרנגולים לבנים על דרך שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ונהגו ליתן הכפרות לעניים או לפדותן בממון שנותנים לעניים (מהרי"ל) ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות ולהרבות בצדקה והכל מנהג…

אֵל טוֹב וּמֵטִיב, הַרְאֵנוּ אֶת גְבוּרוֹתֶיךָ וְעָזְרֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ לְנַהֲלֵנוּ אֶל אַרְצְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְאַתָּה אֱמֶת וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם, לָכֵן מְחַלִּים אָנוּ פָּנֶיךָ וּמְבַקְּשִׁים מִמְּךָ, אֵל רַחוּם, שֶׁתָּחִישׁ גְּאֻלָּתֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, כְּשֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בַּמִדְבָּר, הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְכָךְ הֶעְתִּיר בִּתְפִלָּתוֹ: "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל חַטָּאתָם אֲשֶׁר חָטְאוּ, כִּי אַתָּה הִתְפָּאַרְתָּ בָּהֶם וּקְרָאתָם 'בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל'". יוֹדַעַת [לאיש: יוֹדֵעַ] אֲנִי, שֶׁמִּדָּתְךָ 'מָלֵא רַחֲמִים', לָכֵן שְׁמַע תְּפִלָּתִי, כְּשֵׁם שֶׁשָּׁמַעְתָּ לִתְפִלּוֹת אֲבוֹתֵינוּ הַצַּדִּיקִים בְּעֵת הִתְחַנְנָם לְפָנֶיךָ. הַטֵּה אָזְנְךָ הַיּוֹם לְהַאֲזִין לִתְפִלָּתִי, כִּי אַתָּה בּוֹחֵן כְּלָיוֹת. לָכֵן אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ: אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה מִלְּעָבְדֶךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, וּמַה שֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ, מְחוֹל לִי, וְשָׁמְרֵנִי מִלַּחֲטֹא עוֹד. וְאַל יִשְׂמְחוּ שֹׁוֹנְאַי וְאוֹיְבַי לְאֵדִי, כְּמוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ מִלְּפָנֶיךָ עַבְדְּךָ דָוִד, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: סְתוֹם פִּי שֹׁוֹנְאַי לְבַל יָרֵעוּ לִי, וּמַלְאֲכֵי רַחֲמִים יָבִיאוּ תְּפִלָּתִי לְפָנֶיךָ. אַתָּה אֵל רַחוּם, רַחֵם עָלַי וְצַדְקֵנִי לְפָנֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִמִּי בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, בְּלִי כָּל רֹגֶז, חַס וְשָׁלוֹם. אֵל רַחוּם, לְפָנֶיךָ הַכֹּל גָּלוּי, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ…

זמר ושירה לעורר הנפש לדביקות הבורא יתברך שמו ויתעלה, מספר שומרי אמונים השירה הזו, מטרתה היא לשפוך את הלב לפני בורא עולם בבקשה ובתחנונים, שנזכה לעורר את הנפש הישינה בעומק הגלות, ושתחזור השכינה להשרות כבודה עלינו. וראשי הבתים הם שילוב ראשי תיבות שני השמות הקדושים הוי"ה ואדנ"י יְחִידָתִי אָנָא אֲבַקְּשֵׁךְ. הִגָּלֵה נָא אֵלַי בְּרוֹב חֶמְלָתְךָ וְהָאֵר מִנֹּעַם זִיו תִּפְאַרְתֶּךָ, כִּי הוֹמֶה לִבִּי אֶל דּוֹדְךָ. אָבִי הָרַחֲמָן, נַפְשִׁי חָמְדָה וְגַם הוֹמָה לְקִרְבַת שִׁמְךָ, בְּכֵן אֲשׁוֹטֵט בְּרַעְיוֹנַי לְהִתְבּוֹנֵן בְּגֹדֶל נִפְלְאוֹתֶךָ וּמִי יִתֵּן וְתִתְעוֹרֵר נַפְשִׁי מִתַּרְדֵּמָתָהּ לְהִתְאַמֵּץ בַּעֲבוֹדָתְךָ וְיִרְאָתְךָ. הַשִּׂמְחָה וְהַחֵשֶׁק בַּעֲבוֹדָתִי, אִם כִּי נִתְמַעֲטוּ מְאוֹד בְּאֹרֶךְ גָּלוּתִי, אֲבָל, הַבֵּט נָא יוֹצְרִי אֶל מָקוֹר וְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי. דּוֹדִי, הַבִּיטָה וּרְאֵה בְּמַצְפּוּן לִבִּי, וַחֲתֹר נָא בְּמַחְתַּרְתִּי, וְתִמְצָא אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. וְאִם מִתְּלָאוֹת אֲשֶׁר מְצָאוּנִי וְרֹב דַּחֲקוּתִי, מְעַטִּים מְאוֹד זְכוּיוֹתַי וּמְאוֹד קְצָרָה פְּעֻלָּתִי. נָא דּוֹדִי, רַחֵם עַל נַפְשִׁי, וְיֵרָצֶה לְפָנֶיךָ חֶשְׁקִי, וְאַל תְּמַעֵט בְּעֵינֶיךָ יְגִיעָתִי, וּרְאֵה כִּי אֵלֶיךָ נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי. הֲבִינֵנִי לְדַעַת דְּרָכֶיךָ, וְהַטְעִימֵנִי מִנֹּעַם זִיו…

תפילה על הבריאות עֵץ חַיִּים הִיא לְמַחְזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעָם, וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. מִגְדַּל עֹז שֵׁם יְיָ, בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלֵינוּ, וַעֲשֵׂה לְמַעַן אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, אַבְרָהָם אִישׁ הַחֶסֶד, יִצְחָק נֶאֱזָר בִּגְבוּרָה, יַעֲקֹב כְּלִיל תִּפְאֶרֶת, וּתְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ, וְנִהְיֶה בְּרִיאִים בְּכָל אֵיבָרֵינוּ וְגִידֵינוּ, וְתִשְׁמְרֵנוּ מִכָּל צָרָה וּמִכָּל פַּחַד וּמִכָּל חֹלִי, וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל מִינֵי כִשּׁוּף וּמִבִּלְבּוּל הַדַּעַת. וְאַל יִדְוֶה לִבֵּנוּ, וְאַל יַחְשְׁכוּ עֵינֵינוּ, וְנִהְיֶה מְיֻשָּׁבִים בְּדַעְתֵּנוּ. וְתֵן בָּנוּ כֹּחַ וּבְרִיאוּת וִיכֹלֶת מַסְפִּיק, וְחֹזֶק וְאֹמֵץ בְּאֵבָרֵינוּ וְגִידֵינוּ וְגוּפֵנוּ, לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר, וְלֹא יֶאֱרַע לָנוּ שׁוּם מִחוּשׁ וְשׁוּם כְּאֵב, וְנִהְיֶה שְׂמֵחִים וְטוֹבִים וּבְרִיאִים לַעֲבוֹדָתֶךָ וּלְיִרְאָתֶךָ. וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל רַע. וְתַאֲרִיךְ יָמֵינוּ בַּטּוֹב וּשְׁנוֹתֵינוּ בַּנְּעִימִים, וּמַלֵּא שְׁנוֹתֵינוּ, אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים תּוֹסִיף לָנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ. וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ. וְתַצִּילֵנוּ לָנוּ וּלְכָל בְּנֵי בֵּיתֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת. וְנִהְיֶה שְׁקֵטִים וְשַׁאֲנָנִים, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנָנִים, לַעֲבוֹדָתְךָ וּלְיִרְאָתֶךָ. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים…