סדר ברכת האילנות המקור לברכת האילנות מופיע בגמרא ברכות מג ע"ב: "אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן [=זה שיוצא ביומי ניסן] וחזי אילני דקא מלבלבי [=ורואה אילנות מלבלבים], אומר 'ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם".הפוסקים הרבו לדון בברכה זו: האם ניתן לברכה דווקא בחודש ניסן או גם באייר (להלכה: ראוי לברכה דווקא בניסן); האם חייבים לברך דווקא על האילן הראשון שרואים או שניתן לדחות את הברכה (להלכה: ניתן לברך גם על הראייה השנייה או השלישית). ועוד דיונים רבים.ה"שולחן ערוך" פוסק שאין מברכים ברכה זו אלא על אילנות מלבלבים, אך "אם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות - לא יברך עוד" (או"ח רכ"ו, א). הסיבה להגבלה זו אינה ברורה, אך מסתבר שהיא קשורה לברכת "שהחיינו". סדר הברכה: מברכים ברכת האילנות לכתחילה בחודש ניסן, אין מברכים את הברכה אלא על פרחי אילנות מאכל המלבלבים. וצריך שיהיו לפחות שני אילנות.(דעת) לפני שיברך…

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שֶׁתִּשְׁמוֹר וְתִנְצוֹר וְתִטֹּר אֶת בַּעֲלִי מִכָּל נֶזֶק וּמִכָּל רַע וּמִכָּל חֹלִי. וְתִתֵּן לוֹ חַיִּים טוֹבִים, חַיִּים אֲרוּכִים, חַיִּים שֶׁל עוֹשֶׁר וְכָבוֹד. וְתִתֵּן לָנוּ זֶרַע שֶׁל קַיָּמָא וּבָנִים הֲגוּנִים וְצַדִּיקִים, וְתִטַּע בֵּינֵינוּ תָּמִיד אַהֲבָה וְאַחְוָה, שָׁלוֹם וְרֵעוּת. וְתִטַּע בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתְךָ וְיִרְאָתְךָ, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם כִּיהוּדִים כְּשֵׁרִים. וְלַעֲשׂוֹת צְדָקָה וָחֶסֶד עִם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. וּתְבָרֵך אֶת בַּעֲלִי בְּרָכָה שְׁלֵמָה בְּרֹב עוֹז וְשָׁלוֹם, כַּדָבָר שֶׁנֶּאֱמַר: " יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". ונאמר: "ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ", אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. (ספר תחינות ובקשות) [download id="3751"]

הלכות תפילת הדרך א. היוצא לדרך, אפילו מתכוון ללכת רק למרחק של פרסה (כ-3.8 ק"מ) צריך להתפלל תפלת הדרך. אבל אם הוא צריך ללכת רק למרחק של פחות מפרסה, אומר את הברכה בלא החתימה (ז"א: בלי לומר בסיום הקטע הראשון "ברוך אתה ה' שומע תפילה". אבל אם [המקום בו הוא הולך] הוא מקום סכנה, הרי שאפילו בפחות מפרסה צריך להתפלל בחתימה (שולחן ערוך סי' קי"ט). ב. תפילת הדרך נאמרת מיד כאשר יוצאים מהעיר. ואם שכח, יאמר את התפילה כל עוד הוא בדרך, ובלבד שלא הגיע עדיין לתוך פרסה הסמוכה לעירו או לעיר שרוצה ללון בה, שמשם ואילך יאמר את הברכה בלא חתימה. ג. יש להסמיך תפלת הדרך לברכה אחרת כדי שתהא ברכה הסמוכה לחברתה. לכן כשיוצא בדרך בשחריתקודם התפלה כגון שהוא נחוץ, יש לומר ברכת השחר על הדרך ולהסמיך תפלת הדרך לברכת השחר, וביום יאכל איזה פרי ויסמיך תפלת הדרך לברכת הפרי, או כשעושה צרכיו יסמוך אותה לברכת אשר יצר…

אֵל טוֹב וּמֵטִיב, הַרְאֵנוּ אֶת גְבוּרוֹתֶיךָ וְעָזְרֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ לְנַהֲלֵנוּ אֶל אַרְצְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְאַתָּה אֱמֶת וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם, לָכֵן מְחַלִּים אָנוּ פָּנֶיךָ וּמְבַקְּשִׁים מִמְּךָ, אֵל רַחוּם, שֶׁתָּחִישׁ גְּאֻלָּתֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, כְּשֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בַּמִדְבָּר, הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְכָךְ הֶעְתִּיר בִּתְפִלָּתוֹ: "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל חַטָּאתָם אֲשֶׁר חָטְאוּ, כִּי אַתָּה הִתְפָּאַרְתָּ בָּהֶם וּקְרָאתָם 'בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל'". יוֹדַעַת [לאיש: יוֹדֵעַ] אֲנִי, שֶׁמִּדָּתְךָ 'מָלֵא רַחֲמִים', לָכֵן שְׁמַע תְּפִלָּתִי, כְּשֵׁם שֶׁשָּׁמַעְתָּ לִתְפִלּוֹת אֲבוֹתֵינוּ הַצַּדִּיקִים בְּעֵת הִתְחַנְנָם לְפָנֶיךָ. הַטֵּה אָזְנְךָ הַיּוֹם לְהַאֲזִין לִתְפִלָּתִי, כִּי אַתָּה בּוֹחֵן כְּלָיוֹת. לָכֵן אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ: אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ לְעֵת זִקְנָה מִלְּעָבְדֶךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, וּמַה שֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ, מְחוֹל לִי, וְשָׁמְרֵנִי מִלַּחֲטֹא עוֹד. וְאַל יִשְׂמְחוּ שֹׁוֹנְאַי וְאוֹיְבַי לְאֵדִי, כְּמוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ מִלְּפָנֶיךָ עַבְדְּךָ דָוִד, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: סְתוֹם פִּי שֹׁוֹנְאַי לְבַל יָרֵעוּ לִי, וּמַלְאֲכֵי רַחֲמִים יָבִיאוּ תְּפִלָּתִי לְפָנֶיךָ. אַתָּה אֵל רַחוּם, רַחֵם עָלַי וְצַדְקֵנִי לְפָנֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִמִּי בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, בְּלִי כָּל רֹגֶז, חַס וְשָׁלוֹם. אֵל רַחוּם, לְפָנֶיךָ הַכֹּל גָּלוּי, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ…

תְּפִלָּה לִמְצִיאַת דִּירָה (מהרה"ג הָרַב מוּצָפִי זצ"ל) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְהוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּמְצִיא לִי דִּירָה טוֹבָה וְנָאָה וּמַתְאִימָה, בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב לָגוּר בָּהּ, אֲנִי וּבְנֵי בֵּיתִי. וְיִהְיֶה בָּהּ אֲוִיר צַח וְזַךְ, וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ קְרִירוּת וּרְטִיבוּת, וְיִכָּנֵס בָּהּ שֶׁמֶשׁ בִּזְרִיחָתָהּ וּבִשְׁקִיעָתָהּ, וְתִהְיֶה מַתְאִימָה לָנוּ וְלִבְרִיאוּתֵנוּ וּלְכָל דָּבָר טוֹב. וּתְמַהֵר וְתַכְשִׁיר הַדִּירָה וְהַחֲדָרִים וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁלָּהּ, מִן הַמַּזִּיקִין וּמֵעַיִן הָרָע, וּמִכָּל מִינֵי נֶזֶק וְהֶפְסֵד בְּכֹחַ שִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ הַיּוֹצֵא מִפָּסוּק "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנוּסוּ מְשַׂנְּאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר, שׁוּבָה יְהוָה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל". "יָקוּם אֱלֹהִים, יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו". וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ". "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.