ל"ג בעומר – חגיגת הזכרון…

במסכת שבת (דף קלח עמוד ב) מסופר על מחלוקת שניטשה בין החכמים בעת כינון הסנהדרין בעיר יבנה. המחלוקת לא היתה על הלכה מסויימת, או בהכרעת דין מסובך; המחלוקת היתה סביב עתידו של עם ישראל לקראת סוף הגלות.

כל חכמי הסנהדרין אמרו שעתידה תורה להשתכח מישראל, ואילו רבי שמעון בר יוחאי חלק על דעתם ואמר חס ושלום שתשכח תורה מישראל.

המחלוקת היתה איך לפרש את דברי הנביא (עמוס פרק ח פסוק יא-יב): הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אלקים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'. וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ. חכמי הסנהדרין פירשו הפסוק כפשוטו, שלא ימצאו את דבר השם יתברך כלל, ויהיה רעב וצמא לשמוע את דברי השם, כי לא ימצאו בגלל השכחה. רבי שמעון בר יוחאי פירש את הפסוק באופן אחר: שלא תימצא המשנה הברורה וההלכה הברורה במקום אחד, כלומר שיהיו מקומות שידעו את התורה, את המשנה והגמרא והמפרשים, אך לא ידעו כיצד להכריע הלכה ברורה. מאידך יהיו מקומות אחרים שיהיה להם במסורת כיצד לנהוג להלכה למעשה, אך לא ידעו כיצד ומהיכן נלמד הדין מהגמרא והפוסקים, אך התורה לא תשתכח.

המעניין בדבר, שרבי שמעון מפרש כן את הפסוק וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ, כלומר שתחושה זו של מקיימי המצוות בלא שידעו כיצד נלמדה ההלכה מתוך הגמרא והמשנה עד לפסוקי התורה. קיום מצוות בדרך זה גורמת "לתחושת רעב". כמו כן קיום מצוות מצד ההליכה לחומרא בספיקות מתוך חוסר ידיעה כיצד להכריע, אף היא גורמת "לתחושת רעב".

איננו מתיימרים להיות פסיכולוגים ולהסביר אל נכון מדוע קיום מצוות באופן זה גורם לתחושת רעב, אולם אנו מבינים שהרעב הינו רצון והשתוקקות גדולה מאד לקיים ולממש את רצון השם בעולם, וכל עוד שאיננו בטוחים שבמעשים שלנו אנו מקיימים אך ורק רצון השם, צורך טבעי זה לקיים רצון ריבון העולמים איננו בא על סיפוקו, ואף מתגבר יותר ויותר עם הזמן. אשר על כן נוכל להבין את הסיבה שחכמי הסנהדרין מיאנו לקבל את דעתו של רבי שמעון בר יוחאי, כי ברור לכל חכם, שקיום מצוות ולימוד באופן זה עלול להביא את האדם בסופו לנטישה מוחלטת, חלילה, של כל לימוד התורה וקיום המצוות, שבסופו עלולה חלילה להשתכח התורה לחלוטין. לעומת זאת רבי שמעון בר יוחאי לא קיבל את דעת רוב החכמים, והכריע שלא תישכח התורה כלל וכלל.

נשאלת השאלה: מה התשובה שרבי שמעון משיב על טענה זו, וכיצד רעב זה לא יגרום חלילה לנטישת התורה?

רבי נחמן מברסלב, בתורה הראשונה של ליקוטי מוהר"ן, מבאר סוד נפלא: הוא משווה את דברי רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש (פרשת נשא דף קכד ע"ב); 'בְּהַאי חִבּוּרָא דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזוֹהַר יִפְקוּן בֵּהּ מִן גָּלוּתָא' [=בחיבור זה, שהוא ספר הזוהר, יצאו מהגלות]. מדברי רבי נחמן שם אנו למדים, שעיקר כוחו של רבי שמעון להכריע שלא תישכח התורה מישראל, סמוך ועומד על כוחו של הזוהר הקדוש.

על פי ההסבר שהצגנו מקודם, ניתן להבין, שהזוהר הקדוש נותן מענה בדיוק לתסכול זה, כלומר שעל ידי הלימוד וקיום העצות המבוארים בזוהר הקדוש, על ידי החיות הגדולה שהזוהר הקדוש מכניס ללב האדם בחיפוש וחיקור אחר קירבת השם יתברך, על ידי כך יזכו עם ישראל בתקופה החשוכה של טרום הגאולה, שלא להיפרד מלימוד התורה הקדושה ולהתחזק בשמירת התורה והמצוות, למרות הרעב והצמא הנוראי לדעת את רצון השם בלא ספיקות.

חגיגות ל"ג בעומר בציון הרשב"י, אינם מוזכרים בשום פוסק ובשום ספר תורני, הענין מוזכר רק אצל דברי האריז"ל כהנהגה שכבר נהגו לפניו. נראה שהיא שמחה שפרצה בלא תקנה מקדימה ובלא סדר מוקדם. המון העם נמשכים לשם מידי שנה בלא פרסום סגולות, ובלא צורך בשום תעמולה.

נראה שהלבבות נמשכים לשם, מתוך הכרה וידיעה, שכל קיום התורה והמצוות וכל לימוד דברי התורה הקדושה, בזמן חשוך זה, הינם אך ורק מכוחו של רבי שמעון בר יוחאי, מכח העצות והחיות שהפיח דרך דברי תורתו בספר הזוהר הקדוש, לחפש את האלוקים באמת, לחפש אותו כדרכו של אברהם אבינו עליו השלום, בלא דעות מוקדמות.

רק חיפוש חדש ועצמאי הוא זה שמחזיק אותנו בקירבה גדולה להשם יתברך.

נמצינו אומרים:
חגיגת ל"ג בעומר – חגיגת אי שכחת התורה
חגיגת ל"ג בעומר – חגיגת הרגשת קירבת השם גם כיום
חגיגת ל"ג בעומר – חגיגת השייכות האישית עם ריבון העולם

 

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא ל"ג בעומר – חגיגת הזכרון…

  1. מאת דבורי‏:

    למה אין אריזל למה???????????????????

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *