החופש – והתפילה

"החופש הזה הורג אותי", אמרה לי אשתי הבוקר.

"מה?! החופש זה כל מה שאני רוצה!", עניתי לה.

"לא הבנת", היא השיבה, "החופש של הילדים הורג אותי… כל הזמן להעסיק אותם, כל הזמן לכרכר סביבם, ולי לא נשאר זמן לעצמי כלום."

חשבתי על זה. כי מצד אחד הרי אנחנו כל כך אוהבים את הילדים המתוקים שלנו, כל כך שמחים בהם, אבל אם רק הם שוללים מאיתנו את החופש, זה כבר מעיק עלינו.

ואז התחילה להתגנב אלי המחשבה: הרי גם השם יתברך הוא אבא שלנו, וכמו הסדר שבו הוא ברא את העולם, באותו סדר הוא גם מתנהג. אז אם אנחנו עסוקים לפי התבנית שהוא התוה בתורה, מקיימים מצוות ועושים את רצונו, אז התפילה אליו והבקשה ממנו, היא רצויה, כמו שאנחנו אוהבים שהילדים שלנו מבקשים מאיתנו ומחוברים אלינו.

אבל אם חלילה אנחנו בחופש, בלי הסדר הנכון והראוי שהוא התווה בתורתו הקדושה, אז זה לא כל כך בסדר. אולי זה, כמו שאומרים, קצת הטרדה…

עם זאת, כמו שגם בחופש, כשהילדים "מטפסים על הקירות" ולפעמים אפילו "עולים על העצבים", גם אז אנחנו אוהבים אותם באותה אהבה עזה, חסרת גבולות, כך גם השם יתברך אוהב אותנו (והאהבה שלו גדולה ועצומה הרבה יותר, כמובן) והוא שמח ורוצה ומשתוקק שנבקש ממנו גם אם אנחנו חלילה בחופש.

וזה נכון, אבל בל נשכח שמה שהשם רוצה באמת, זה שנסדר את החיים שלנו לפי הדרך שהתווה לנו בתורה הקדושה, ואז התפילה שלנו תהיה הרבה יותר רצויה ומקובלת לפניו.

מקוה שהבנתם אותי…

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *