הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ

הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ, וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם

תארו לכם חדר חשוך, אפל. נכנס לשם אדם ומתחיל לטייל ללכת בתוך החדר החשוך הזה. כמה פעמים הוא יפול? כמה חפצים הוא יפיל בדרך? כאן הוא לא שם לב לחוט הרדיאטור המשתלשל, שם הוא לא שם לב למפה הנשרכת…

נו אז מה באמת עושה אדם שהוא חייב לשהות בתוך החושך?

דבר ראשון לא הולכים מהר. מקסימום צועדים לאט, מגששים את הדרך, אבל לא הולכים מהר. פשוט מאד, בחושך לא הולכים, לא מקבלים החלטות פזיזות, לא מתחילים כיוונים חדשים. אבל בכל זאת, אם החושך נמשך הרבה זמן מה עושים?

האמת היא, שאין מה לעשות חוץ מלזעוק לעזרה, וככל שהחושך יותר גדול, ובפרט כשאנו זקוקים וחייבים דחוף משהו בתוך החושך הזה, חייבים רק לצעוק, ולפעמים אפילו לצרוח ממש, כדי שמישהו מבחוץ ישמע ויבוא להושיע, להדליק את האור…

מקווה שכבר הבנתם למי אנחנו מתכוונים שצריך לצעוק אליו כשאתם משוועים לעזרה בתוך החושך הגדול…

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *