סידור תפילה

ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך (כג, כה). אמרו הקדמונים היינו תפילה בציבור, "ועבדתם" – לשון רבים, "וברך את לחמך" – של כל יחיד ויחיד מהם (ראה 'בעל הטורים'), כי כל אחד מגין ומכפר על חברו בהתחברם יחד.

ועל פי זה פירשתי מה שאומרים בתפלת נשמת כל חי: "ואילו פינו מלא שירה וגו' אין אנחנו מספיקים" וגו', ושוב אמר: "על כן אברים שפלגת בנו וגו' הן הם יודו", והלא הניח שלא יספיקו, ואיך הם יודו? ושוב אמר עוד אחר כך, כנותן טעם איך ולמה אברים שפילגת בנו יודו, משום "כי כל פה לך יודה וכל לשון" וגו', והוא תמוה, שעושה מערכה על הדרוש, לכן יודו משום שיודו?  קרא את ההמשך »

כאשר ביקש עלי הכהן להעניש את שמואל הנביא בעודו נער, על שהורה הלכה בפני רבו, התחננה לפניו אמו, חנה, שיוותר לו. כאשר הבטיח לה בן אחר תחת שמואל, סירבה חנה. "אל הנער הזה", השיבה, "התפללתי" (שמואל א,א)

וכך פירש אחד מצדיקי החסידות: "אל הנער הזה, אותו קיבלתי בעקבות תפילות ותחנונים לאין ספור; בעקבות שעות, ימים, שבועות וחדשים של תחינות, זעקות בכיות ושברון לב, דווקא אותו אני רוצה, את נער התפילה.

שיר נפלא, שהוא בעצם תפילה נפלאה, שכתב רבינו הסטייפלר  (רבי יעקב ישראל קנייבסקי) זיע"א, על כריכת המחזור לימים נוראים שלו, תחת הכותרת "שיר אהבה ודבקות להשם יתברך".

אלקינו ואלקי אבותינו
אויתיך
קויתיך
מארץ מרחקים.

זכרתיך
שיחרתיך
קראתיך ממעמקים.

דרשתיך
ביקשתיך
ברחובות ובשווקים.

אהבתיך
איויתיך
כאיל על אפיקים.

הנני אני
עיני ורצוני
לך שוכן שחקים.

יצרתני
וחצבתני
והוייתי אתה תקים.

ותעודתי
ועתידתי
תוציאני ממחשכים.

ותחבקני
ובך תדבקני
לחיי עולם מתוקים.

ובכן אפוא
מה לי פה
בעולם רב המעיקים.

ודבר מה לי
פה בעמלי
להנאת גופי ועסקים.

אחיל נוראות
ואוריד דמעות
כנחל דמעות העשוקים.

עת אסקור
ואזכור
מריי כאחד הריקים.

נא חוס נא
ולא אמות נא
טרם תקנתי הנזקים.

לשוב עזרני
וחיל אזרני
לילך דרך צדיקים.

שחרית
ואחרית
וכל ימי לך חקוקים.

ואהבתך
וקרבתך
מאוויי החזקים.